מעבר ללייקים: דטרמיניזם אלגוריתמי וקריסת הזהות העצמית בעידן הטיקטוק

האלגוריתם כמעצב זהות: האם אנחנו עדיין 'אנחנו'?

בעשורים האחרונים, השיח החינוכי התמקד בסכנות הדיגיטליות הברורות: בריונות רשת, חשיפה לתכנים פוגעניים והתמכרות למסכים. אולם, מתחת לפני השטח מתחולל תהליך עמוק ומסוכן הרבה יותר: דטרמיניזם אלגוריתמי. בניגוד למה שנהוג לחשוב, האלגוריתם של טיקטוק אינו רק 'משקף' את תחומי העניין של הנער או הנערה; הוא בונה אותם.

לולאת המשוב של העצמי

הפילוסופיה של הטכנולוגיה מלמדת אותנו שכל כלי שאנו משתמשים בו מעצב את תודעתנו. בטיקטוק, מנגנון ה-'For You' (FYP) אינו פסיבי. הוא פועל על בסיס לולאת משוב (Feedback Loop): אתה צופה בסרטון, האלגוריתם מסיק מסקנה לגבי העדפותיך, ומגיש לך תוכן דומה. התוצאה? הנער נלכד ב'תיבת תהודה' שבה הוא פוגש רק גרסאות מוקצנות של עצמו. זהו אובדן של 'האחר' – המפגש עם דעות, תחומי עניין או סגנונות חיים שונים נמחק לטובת אישור מתמיד של מה שאנחנו כבר חושבים שאנחנו.

הקשר הישראלי: בין ה'טרנד' לזהות הלאומית

בישראל, המציאות הזו מקבלת גוון ייחודי. בני נוער ישראלים חיים בלחץ חברתי כפול: הלחץ הגלובלי (האסתטיקה של הטיקטוק העולמי, הריקודים, הסלנג) והלחץ המקומי (הציפיות מהצבא, מהמשפחה, מהחברה הישראלית הצפופה). האלגוריתם נוטה למחוק את הניואנסים הללו. הוא 'מנרמל' את הזהות הישראלית לתוך תבניות בינלאומיות שטוחות. התוצאה היא משבר זהות שקט: נערים מרגישים שהם צריכים 'להתאים' את האישיות שלהם לאלגוריתם כדי לקבל תוקף חברתי (לייקים), במקום לפתח אישיות מתוך חקירה פנימית.

מנרקיסוס לאלגוריתם

במיתולוגיה היוונית, נרקיסוס התאהב בבבואתו במים. כיום, הטיקטוק הוא המים. אך בניגוד לנרקיסוס, הבבואה שלנו בטיקטוק היא בבואה משתנה, מהונדסת ומכוונת רווח. זוהי 'זהות פרוסתית' – זהות שנחתכת לפי צרכי המודל העסקי של הפלטפורמה. עבור אנשי חינוך ומנהלים, ההבנה הזו היא קריטית: אנחנו לא נלחמים רק ב'מסכים', אנחנו נלחמים בטכנולוגיה שמייתרת את הצורך בחיפוש עצמי.

אסטרטגיות פדגוגיות למאה ה-21

אז מה עושים? איסור על טלפונים בבתי הספר הוא פתרון טכני לבעיה פילוסופית. הפתרון האמיתי דורש 'אוריינות אלגוריתמית':

• הוראת 'האלגוריתם כצד שלישי': ללמד תלמידים להסתכל על הפיד שלהם כעל מוצר צריכה, לא כאמת אובייקטיבית.
• עידוד 'חוסר עקביות': לעודד תלמידים לצרוך תוכן שנוגד את תחומי העניין הרגילים שלהם, כדי לשבור את 'בועת הפילטר'.
• חזרה לשיח הדיאלוגי: המקום היחיד שבו הזהות אינה נקבעת על ידי אלגוריתם הוא בשיח פנים-אל-פנים, בלתי צפוי, שבו אין 'לייק' ואין 'סקפינג'.

האתגר הגדול של מערכת החינוך בישראל הוא לא להילחם בטכנולוגיה, אלא להעניק לתלמידים את הכלים לפתח זהות עצמאית, עמוקה ומרדנית – כזו שהאלגוריתם לא מסוגל לחזות.